ביום 27.11.2016 הגיש משרדנו ערר לבית הדין לעררים בירושלים בעניינם של תושב קבע בירושלים ובת זוגו, פלסטינית תושבת השטחים. בני הזוג הגישו לאחרונה בקשה לאיחוד משפחות. בניגוד למקרים בהם מוגשות בקשות מסוג זה, עבור מי שאינו תושב השטחים, משרד הפנים מסרב להעניק היתר שהייה בישראל לתקופה בה הבקשה נבחנת על ידו. כתוצאה, חשופים אותם תושבי שטחים לגירוש מישראל, או מירושלים המזרחית, משך כל אותה תקופה.
מ', תושבת השטחים במקור וח', תושב קבע בירושלים, נשואים זה שש שנים ומתגוררים בירושלים. לבני הזוג שלושה ילדים, כולם רשומים כתושבי קבע במרשם האוכלוסין הישראלי. לאחרונה הגיעה מ' לגיל בו בן זוגה רשאי, בהתאם לחריגים בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), להגיש עבורה בקשה לאיחוד משפחות.
בעת הגשת הבקשה לאיחוד משפחות, ביקשו בני הזוג כי למ' יינתן היתר שהייה בישראל (זמני), אשר יאפשר את שהייתה בישראל בזמן בו בקשתה נבחנת. הפנים סירב. ערר שהגיש משרדנו ללשכת משרד הפנים בירושלים המזרחית – לא נענה, וביום 27.11.2016 הגיש משרדנו ערר בעניין לבין הדין לעררים בירושלים.
בערר טענו כי נוהלו של משרד הפנים מאפשר להעניק היתר שהייה בישראל באופן זמני למוזמן בהליך של איחוד משפחות, בעת שבקשתו נבחנת. סירובו של משרד הפנים להעניק היתר כזה מהווה אפליה אסורה ופוגע קשות בזכותם החוקתית של בני הזוג וילדיהם לחיי משפחה. לחלופין טענו, כי יש להבהיר את נוהלו של משרד הפנים, על מנת שיאפשר את מתן ההיתר.
בעקבות הגשת הערר, קבע בית הדין לעררים כי כל עוד הערר תלוי ועומד – מ' לא תגורש מביתה.