משרדנו הגיש עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את הנוסח הנוכחי של הגדרת "תושב אזור" שבחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה). הוראת השעה, שמונעת איחוד משפחות בין תושבי ישראל ואזרחיה ובין תושבי השטחים הכבושים ("האזור"), חלה כיום גם על מי שרק רשום במרשם האוכלוסין בשטחים, גם אם אינו גר שם וגם אם הקשר שלו לשטחים קלוש או לא קיים.
העתירה, בה מייצג משרדנו יחד עם עמותת "סנט איב", הוגשה לבג"ץ בשמם של בני זוג המתגוררים בישראל. העותר הוא פלסטיני בעל אזרחות ישראלית, אשר נישא בשנת 2010 לעותרת, אזרחית ירדנית. בקשתם לאיחוד משפחות שהוגשה באותה שנה אושרה, והעותרת מקבלת מאז היתרי שהייה בישראל, אולם איננה יכולה לקבל אזרחות ישראלית.
בני הזוג פנו לאחרונה למשרד הפנים בבקשה לשדרג את מעמדה של העותרת ולהעניק לה אזרחות ישראלית. משרד הפנים סירב. הסיבה: בנוסף להיותה אזרחית ירדנית, העותרת רשומה גם כתושבת השטחים, ולכן חלה עליה הוראת השעה. הוריה, המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות, עזבו בשנות השבעים של המאה הקודמת את השטחים ועברו להתגורר בירדן. במהלך ביקור שערכו בשטחים רשמו ההורים את העותרת, בהיותה פעוטה, במרשם האוכלוסין בשטחים. ואולם, העותרת מעולם לא התגוררה בשטחים. היא נולדה בירדן וחיה שם כל חייה, עד לנישואיה לעותר. מאז חיים בני הזוג בישראל ולהם שתי בנות קטנות, בעלות אזרחות ישראלית.
כך, כל חייה התגוררה העותרת בשני מקומות בלבד: ירדן וישראל.
בעתירה אנו טוענים כי לא ניתן, רק בשל רישומה של העותרת במרשם האוכלוסין בשטחים, להחיל עליה את הוראת השעה ולמנוע ממנה מעמד של אזרחית בישראל. מדינת ישראל הצדיקה בזמנו את חקיקתה של הוראת השעה בטעמים ביטחוניים, לפיהם נשקפת, לכאורה, סכנה מכל מי שמתגורר בשטחים. אין כל היגיון להחיל את החוק על מי שהיא אזרחית ירדנית וכלל לא התגוררה בשטחים לפני כניסתה לישראל.
העתירה הוגשה ביום 19.12.2017 (בג"ץ 9898/17).