בחודשים האחרונים, מקשה המנהל האזרחי הישראלי על בנות זוג של פלסטינים (שאינן תושבות הגדה) לקבל אשרות ארוכות טווח המאפשרות להן להתגורר באופן חוקי עם בני זוגן וילדיהן בגדה המערבית. במקרים רבים, הבקשות של בי הזוג נדחות ואז נאלצות בנות זוג של פלסטינים לצאת מיד מהגדה המערבית, גם אם עזיבתן פירושה הפרדה בלתי מוגבלת מבני הזוג והילדים ועקירתן מהבית היחיד שלהן.
משרד עריכת הדין בכור ובן הלל, מייצג כיום מספר בנות זוג של פלסטינים המושפעות, יחד עם בני משפחותיהן, מהמדיניות הדרקונית החדשה. במקרים מסוימים, מדינת ישראל מאשרת בסופו של דבר בקשות ויזה, אך רק בתנאי שהזוג יגיש בקשה נפרדת לאיחוד משפחות (כלומר, בקשה לקבלת תעודת זהות פלסטינית). עם זאת, המדיניות המוצהרת של מדינת ישראל היא שהמדינה תקבל בקשות לאיחוד משפחות רק במקרים הומניטריים קיצוניים, וכי איחוד הבעל והאישה אינו נחשב הומניטרי במידה מספקת. צוות עורכי הדין של בכור ובן הלל טענו כי המדיניות החדשה של המנהל האזרחי אינה אלא גירוש שקט בעבור בנות זוג של פלסטינים. לנוכח ההפרדה בין האימא לבין הבעל, המדיניות החדשה כופה על בנות זוג של פלסטינים וילדיהן להתגורר בנפרד משאר בני משפחותיהם או לנטוש את חייהם בגדה המערבית, כדי שהמשפחה תוכל לחיות יחד במקום אחר.
כדי ללמוד עוד על מדיניותו החדשה של המנהל האזרחי, קראו את חשיפתה של עמירה הס בנושא: "ישראל מקשה על בני הזוג הזרים של הפלסטינים להישאר בגדה המערבית".